קליטת חניכים בכפר הנוער הדתי. שנת 1939. טכס קבלת פנים עם הגעת חניכי הקבוצה הפולנית לכפר הנוער הדתי. משתתפים מנהלי עלית הנוער וצוות עובדי הכפר. משמאל מדריך הנוער קולי אייזנר.

קליטת חניכים מיוגוסלביה בכפר הנוער הדתי. חוה"מ פסח תש"א 1941  החניכים מגיעים לכפר באוטובוס אגד מחיפה. משמאל: המדריך בן ציון ענברי. מימין מזכיר הכפר: אלכסנדר אדלר (ממושקף).

ביום 11 בנובמבר 1938 הגיע המחזור הראשון של חמישים ותשעה חניכים. שלושים ושלושה בנים ועשרים ושש בנות. רובם הגיע מגרמניה, למעט שניים מאוסטריה ושמונה מפולין. למדריכי הקבוצה נקבעו בן-ציון ענברי, ד"ר נתן הופמן וחנה רות נובל (לימים בנדוב), שעשו רבות להתערותם של החניכים במקום.
כבר בגרמניה נמסר לחברי קבוצת החניכים כי הם מיועדים לכפר הנוער הדתי ההולך ונבנה. הקבוצה יצאה לנמל טריאסט שבאיטליה ומשם הפליגו לנמל חיפה. מדריכם המיועד בן-ציון ענברי, קיבל את פניהם במאור פנים וליוה אותם אל בית העולים בשכונת בת-גלים, ללילם הראשון במולדת. בעודם מנסים לעכל את רגשותיהם שמעו קולות ירי ונפץ, רמז לבאות.
למחרת היום, 12.11.1938 נסעו באוטובוס משוריין דרך הכפר העוין בלד א-שייח' ( תל-חנן של היום) וכעבור שעה קלה טיפסו אל הגבעה בה קידמה את פניהם תהלוכה צוהלת שבראשה אויגן מיכאליס שאת שמו ופועלו כבר הכירו זה מכבר.
אחד החניכים במחזור א' של כפר הנוער הדתי היה זאב וילי מלר, לימים איש קיבוץ שדה-אליהו. בשנת 1937 סיים את לימודיו בעיר נירנברג שבה נחקקו בשנת 1933 חוקי הגזע. אחד מחוקי נירנברג קבע כי יהודים אינם רשאים לרכוש השכלה גבוהה. אביו של זאב, הבין כי דרכם של בניו להשכלה נחסמה. ושלח את שלושתם לשלוש יבשות שונות. האחד לארצות-הברית, השני לשוודיה וזאב נרשם בעלית הנוער וזכה ברישיון עליה.
חברה אחרת בקבוצה היתה רוזה פודויסוקר מוינה. רוזה שהייתה נערה דעתנית, מרדנית ועקשנית דבקה ברעיון הציוני ובחלום העלייה לארץ-ישראל. היא לחמה בהוריה עד אשר אפשרו לה להצטרף לקבוצה ואף החליטה לאמץ לעצמה שם עברי. תחילה תרגמה את השם רוזה לשושנה ולימים קיצרה אותו ל "שושה". ימים רבים הוסיפה שושה, בהיותה חניכת כפר הנוער הדתי, להתכתב עם בני משפחתה. היא סיפרה להם על חוויותיה בכפר והם תיארו בפניה את הקשיים ההולכים ונערמים על חיי היהודים באוסטריה, אשר סופחה לרייך הנאצי. המכתב האחרון התקבל באמצע שנת 1940. אז נודע לה כי בני משפחתה הועברו למקום ששמו בוכנואלד ומאז לא שמעה מהם עוד. כעבור עשרות שנים, במהלך מסע שערכה באירופה, מצאה מצבה על גבי קבר בו נטמן אפר בני משפחתה. שושה הצטרפה עם תום לימודיה בכפר הנוער הדתי לקבוץ שדה-אליהו וזכתה להגיע לשיבה תוך שהיא שומרת על אותם קווי אופי – דעתנית, עקשנית ומרדנית.
הנער פרנץ וולף, בוגר בית הספר 'תלמוד תורה' בהמבורג הכיר את אויגן כמורה עוד מילדותו. כל משפחתו נסעה לאמריקה אך פרנץ החליט, ברוח החינוך שספג בבית הספר, להצטרף לתנועת "תורה ועבודה" ולגרעין המיועד לכפר הנוער. המשפחה כבר נערכה לצאת מגרמניה והאב חשש להשאיר את בנו בהמבורג ועל כן שלח אותו לבית קרובי משפחה בלונדון. פרנץ הצטרף אל חבריו בטריאסט אך שם גילה כי הדרכון שלו איננו בר תוקף. הוא נאלץ להמתין מספר ימים בעיר הזרה, עברת את שמו ל"משה" והגיע לבסוף לכפר הנוער הדתי.

"כפר הנוער הדתי 13.11.1938
אחים יקרים,
אני יושבת פה בחדר גדול ויפה, החדר שלי, בו אני גרה עם עוד 4 בנות....סיבות המכתב הן שתיים: 1. אני רוצה לשתף אתכם במחשבותיי. 2. הדאגות לקרובים שלנו שנשארו בגרמניה. ערב ערב אני יושבת ליד הרדיו...וחושבת על היקרים שלנו בגרמניה...אני חוששת מהגרוע ביותר...מה שברור לי הוא שהאהובים שלנו צריכים לצאת מגרמניה...הם בסכנת חיים.
אכתוב לכם על החיים שלי כאן...אני בארץ ואני שמחה שאני פה...פה אני מרגישה חופשייה. אינני יודעת אם אתם יכולים להבין מה זאת אומרת להרגיש חופשייה. אני יכולה להיות גאה כאן בהיותי יהודיה. אני מדברת עברית וחיה כמו יהודיה. הפועלים, האיכרים,הפקידים והפרופסורים, כולם יהודים. האנשים פה נראים אחרים: הם חזקים, הם חופשיים. כפר הנוער הוא מקום חדש לגמרי. גם עכשיו ממשיכים לבנות אותו. המרחק לחיפה הוא חצי שעה נסיעה באוטו. האוויר פה צלול מאד...כפר הנוער נמצא על תל...במקום הגבוהה ביותר בתל נמצא חדר האוכל, המטבח ומגדל התאורה. בתי המגורים נמצאים במורד. למטה נמצאים המבנים לבהמות,...יש לנו 350-400 דונמים

רות כצמן - קובלינר,  חניכת מחזור א'
לימים חברת קיבוץ שדה אליהו

של שדות פלחה, שלחין, גן-ירק פרדס ועצים. נוסף לזה יש לנו 700 תרנגולות מטילות, סוסים ונקבל עוד 25 פרות... בהתחלה לומדים בעיקר עברית... יש לנו שלוש משמרות: משעה 5:00 עד 9:30 בבוקר השנייה מ-7:30 עד 14:00 ומשמרת שלישית מ – 15:30 ועד 24:00 הכול לפי היכולת. כל שבוע מחליפים את שעות העבודה. ברור שאחרי 4 חודשים במטבח לא אהיה מבשלת אבל אלמד כמה דברים: 1. להסתדר בכל מקום. 2. לדעת לעבוד. 3. להתמצא. בסוף השנתיים אני צריכה להחליט במה ארצה לעבוד ואיפה. אני כמובן יכולה להצטרף לחברים כאן וללכת להתיישבות ולהקים קיבוץ צעיר או להצטרף לקיבוץ צעיר קיים. ברור שהיום עדיין איני רוצה להחליט. יש פה לא פעם שעות קשות...קשה לי ללמוד ולעבוד בעבודה שלא מעניינת אותי... אך אני מקוה שאתגבר עליהן ואהיה אדם בעל ערך לחברה כאן. אני כותבת זאת מתוך הכרה !
ד"ש חם מאחותכם רות."

מקור: מכתבי משפחת קובלינר 1935- 1942

המסגרת הלימודית בכפר הנוער הדתי - התפתחות בית הספר.

בשנת 1938 נקבעו ארבע כיתות לימוד. שלוש כיתות למדו אחר הצהרים ועבדו בבוקר, ואילו כיתה אחת למדה לפני הצהרים ועבדה לאחריו. כל כיתה למדה בממוצע חמש-עשרה שעות שבועיות, מתוכן עשר שעות היו מוקדשות למקצועות היהדות וידיעת הארץ, ואילו יתרת חמש השעות הוקדשו להתמחות בתחום המקצוע. השיעורים ביהדות ניתנו על-ידי מדריכי הקבוצה, בן-ציון ענברי ונתן הופמן, ואילו מנהל הכפר א. מיכאליס לימד את תולדות ישראל. השיעורים המקצועיים ניתנו על-ידי מרכזי הענפים. מערכת השיעורים נקבעה בהתאם לתוכנית הלימודים של "הועדה לעלית-הנוער הדתי". עם הרחבת המסגרת של "כפר הנוער הדתי" וריבוי מספר הכיתות, הוגדל מספר השעות השבועיות לתשע-עשרה שעות שבועיות, והמסגרת הלימודית קיבלה צביון של בית-ספר.

מסגרת ההכשרה המעשית של חניכי הכפר.

נקבעו שלושה תחומי התמחות: חקלאות, מלאכה ומשק-בית. הדגש הושם על התמחות במשק החקלאי, ומי שבחר בתחום זה אמור היה להתנסות במשך שנתיים בכל ענפי המשק שכללו: גן-ירק, גן-נוי, לול, עגלונות, פלחה ורפת. בתחום ענפי המלאכה ניתן היה להתמחות בבנין, במסגרייה ובנגריה. ביחס לענף הבניין הוחלט שגם הוא יהיה ענף לימודי, וחניכים העובדים בו יקבלו הכשרה מקצועית ושיעורים בהנדסה. לגבי ענף משק הבית שובצו בו בנות בלבד, והן התמחו בבישול, כביסה, ניקיון, תפירה וטיפול בחולים. במקביל ניתנה אפשרות לבנות המעוניינות בכך לעבוד בחלק מהענפים החקלאיים, כמו: לול, גן-נוי וגן-ירק. באשר לשעות העבודה נקבעו שתי משמרות: האחת בבוקר בשעות 6:30-11:30, והשניה אחר הצהרים בשעות 14:00-18:00.
מקור: מיכאליס, דו"ח לחודשים נובמבר 1938 – יולי 1939, עמודים 2-3, אצ"מ, 75/658-S).

התפתחות חיי חברה תרבות וספורט

כבר בימים הראשונים בכפר הנוער הדתי בחרו החניכים במוסדות הקבוצה: 1. ועדת חברה, שעליה לייצג את החברה כלפי הנהלת המוסד ולעצב את חיי הקבוצה. 2. ועדת תרבות, שתפקידה לארגן מסיבות, אירועים והווי תרבותי בקבוצה. 3. ועדת קופה משותפת, שריכזה את הכספים שנתקבלו מהכפר לצורך הוצאות אישיות, והייתה אחראית לניהול הקופה. 4. ועדת דואר. 5. ועדת בית-הכנסת, שעסקה בסידור המקום ובקביעת בעלי תפילה.
לכל אחת מהועדות האלה, בחרה האסיפה הכללית של הקבוצה, שלושה חניכים שניהלו למעשה את חיי החברה, התרבות והדת של הקבוצה.
הפעילות החברתית בכפר הנוער הייתה ענפה. נתקיימו שיחות ודיונים בכל הקשור לפעילות השוטפת של החברה, לובנו נושאים בתחומי הדת, החברה, הקיבוץ והתנועה. נקבעו עשרה חוגים עיוניים. החניכים חויבו להשתתף בחוג אחד לפחות. בין הנושאים: הקיבוץ, הסוציאליזם, שאלות דת, בעיות הישוב, שאלות פוליטיות, בעיות כלכליות, ספרות עברית וכללית, חסידות, פילוסופיה דתית ולימוד השפה האנגלית. התקיימו פעולות תרבות מגוונות שכללו מסיבות ליל שבת, עיתון חי, משפטים פומביים, והרצאות על נושאים שונים. בחגים ובמועדים נוספה פעילות מיוחדת שכללה מסיבות הצגות וכו'. תשומת לב מיוחדת וקבועה הוקדשה בכפר לחינוך ולפעילות מוסיקאלית. הופעלו חוגים להשמעה ולדיון ביצירות מוסיקליות, הורכבה מקהלה, שנוהלה על-ידי אחד המדריכים, הוקמה חמישיית מוסיקה של ארבעה כינורות וצ'לו. המקהלה והחמישייה הופיעו גם באירועים חגיגיים בכפר.
הפעילות הספורטיבית התקיימה בימי רביעי אחר הצהרים שהיה פנוי מלימודים. ענפי הספורט הפופולאריים היו: כדור שולחן, כדורגל וכדור יד. בנוסף לכך הורכבו נבחרות ספורט שקיימו משחקים עם ישובים סמוכים, כמו: "כפר-חסידים" ו"יגור".
(מקור: מיכאליס, דו"ח לחודשים נובמבר 1938 – יולי 1939, עמודים 6-10, אצ"מ, 75/658-S)
במכתבה מימיה הראשונים בכפר, מיום 21.12.1938 מוסיפה ומספרת רות כצמן - קובלינר : "המדריכים (שלנו) יוצאים מן הכלל בכל המובנים...יש לנו שני מדריכים ומדריכה אחת. הם מלמדים עברית ומנהלים איתנו שיחות כדי לקרב אותנו להלך הרוח בארץ ישראל. את הכפר מנהל אויגן מיכאליס... יש לו שתי ילדות קטנות האחת בת שנתיים והשנייה בת 14 יום...הגנן הוא שמואל מלר, הלולן אפרים פלסר,הִילדֶה מנהלת את משק הבית, מרים את המטבח ואלישבע דואגת לכולם. אנחנו עובדים מ7:00 עד 12:00 ולומדים מ 14:30 עד 17:30"
 (מקור: ממכתבי משפחת קובלינר. 1935 -1942.)

אהרון מאור במחקרו על "עלית הנוער הדתי" מבהיר :
ב"כפר הנוער הדתי" באה לידי ביטוי התפיסה הרעיונית של "צעירי-המזרחי" ו"ברית-הנוער" בגרמניה, אשר ראו בבנין הארץ ובהתיישבותה את המטרה המרכזית אליה יש לחנך. אויגן מיכאליס שעלה ארצה מהעיר המבורג גילם באישיותו את מאפייניה של תנועת "המזרחי" שמרכזה היה בהמבורג ושנתפרסמה בגישתה הסובלנית לכל הזרמים ביהדות ובשאיפתה להדגשת המאחד על-פני המייחד. מיכאליס שגדל בחברה יהודית פלורליסטית, שידעה לשלב תורה עם דרך ארץ, שאף לחנך דור של צעירים חדורי אמונה וגאים ביהדותם. במקביל חתר להקניית ידע בסיסי במקורות תרבות כלל אנושיים, גישה שמצאה את ביטויה ב"כפר הנוער הדתי" בארגון חוגים למוסיקה, לפילוסופיה ולספרות כללית. הגותם של קארל מרכס, בובר, גורדון ואחרים זכו אף הן לתשומת לב והיוו חלק בלתי נפרד ממערך הנושאים בהם דנו חניכי הכפר.
 (מקור: אהרון מאור. אוניב. בר-אילן. תשמ"ז)